איך שלא מסתכלים על זה אני עדיין בשוק מהתזוזה רחובות מלאי חיים שהופכים לשקטים עם רדת יום יופי צרוף בחספוסים רחובות עם אופי בצורות ובצבעים תמיד סקרן אותי להתבונן באנשים חולפים זה מעלה בי תהיות והרהורים מי הם ? מה הם עושים? כאלה ועוד, כמו בהקיץ, חולמת, מריצה סרטים בעיניים עצומות לרווחה ככה חגגתי את חג האהבה ריקוד ראשון ברחבה הביתית שלי, בחברה טובה החיים רצים ויש זום אין יש קלוז-אפים והילוכים איטיים הכי טוב לומדת דרך כפות הרגליים כבר לא מחכה לאוטובוסים בכיוונים ההפוכים כמו חיה בסרט, בכל יום עלילה שנוצרת לפעמים שואלת מה אני עושה כאן , לפעמים מתוך הבית , שוכחת איפה אני בכלל מרגיעה אותי הידיעה, שלדברים החשובים אין מקום ואין זמן,
יש היזכרות בהם בעכשיו ובכאן בעת ובעונה אחת במרחב, בחלל גם וגם "אם אני, אינני אני אז מי אני בכלל ? " המלא והריק הכי סלפי אהבה שאפשר
כתיבה: סמדר דהאן
פברואר 2019
(חודש בתל-אביב)
