!היי,נעים מאוד

שמי סמדר דהאן, שמחה הוא שמי השני. אוהבת להתחיל cאמנית קולאז' ויוצרת רב-תחומית; מלווה תהליכי חקר והתפתחות של אנשים, חברות, עסקים, וארגונים, רעיונות, מיזמים ופרויקטים היוצרים מציאות ומגשימים.  מרגש אותי החיבור בין אנשים לרעיונות, כמו גם מה שהדבק עושה לניירות. בוגרת שני תארים בחינוך מיוחד, היסטוריה ופילוסופיה. מנחה יוגה קונדליני ותרפיה בריקוד, ומעניקה תהליכים אנרגטיים וחווייתיים לריפוי ביצירה. יזמית בנשמה ותלמידה כל החיים. כאן, שם ומעבר לים ורבות ומגוונות הן הדרכים.

את הקולאז'ים שיצרתי למגירה, למעלה משני עשורים, הוצאתי לאור (ינואר 2018),  בהשקת פרויקט הדסטארט, ועם תמיכתכם שאפשרה קיום תערוכת יחיד,  ספר אמנית בהוצאה עצמית, ותשורות בדמות הדפסים ליצירות המקוריות בסדרה "יהללוך יחוללוך", שנוצרה בהודו-ישראל. 

העבודות מבטאות את הדיאלוג שביני לבין המרחבים הפנימיים והחיצוניים בהם אני פוסעת; נופי הגליל, הודו, והעיר הגדולה; בכל אחד מהמקומות האלה, חוויתי חוויות, שגרמו לי לכאורה ובאופן פרדוקסאלי, להצטמצם בתוכי ולהתכנס עוד ויותר, כדי להתבונן, לעבד, להתרחב ולסנכרן בהתאמה את מקצבי הלב.

לאמנות, לקלפים ולסדנאות שפיתחתי, קראתי: שמחת אור־מרפא, שם המבטא את ההשפעה של האור, של הידע; מעורר שמחה, מרפא, מחבר מבפנים; מאיר את הדרכים מבחוץ ומבפנים: לעצור, לראות, לתקן ולפעול- וחוזר חלילה בספירלת החיים.


נייר הוא תשוקה והשראה עבורי. כל פיסה היא עולם ומלואו. עיתונים צבעוניים, ספרים ישנים, ניירות טבעיים; הם הצבעים שלי; המגע, הדימויים, השפה, האותיות, המחשבות, הרגשות, העיבודים, כמו נרקמים מחומרי הגלם: דבק  אצבעות הידיים, מכחול עדין, צבעי אקריליק ומים. עבורי, היצירה בנייר כמו גם בריקוד, היא כל מה שאפשר להרגיש ולבטא ללא מילים. 

 

המפגש בין אדם לאדם, לטבע, לבריאה, ליקום, לספרות רוח, הגות קודש וחכמה, לניגון וריקוד החיים, לתפילות ביני ובין המקום; אלו מקורות ההשראה המשתקפים בעבודות; תהליכים מהותיים כהולכת דרך בין ובתוך מעברים, כאדם, כאישה, כיוצרת.

 

כשמרגישה את האנרגיה מבעבעת בתוכי ומדגדגת בקצות האצבעות, מתחילה לעבוד. היצירה אינטואיטיבית, מתמסרת לזרם תודעה, בתחושות נעימות של נצח ומעוף, בריכוז, היצירה עצמה מראה לי מראות, מספרת לי סיפור שאין בו סוף אמצע והתחלה.

כמו במדיטציה, מניחה, מתבוננת, רואה דרכה עולמות מקבילים. ממששת כל פיסה בידיים. לפעמים שוקעת שעה ארוכה על פיסה אחת שמוצאת את דרכה במין קסם כזה בהתאמה. פיסה כל כך קטנה גורמת לתחושה נפלאה, כשהיא נוחתת בול במקום ומאירה את כל הפיסות שעל-ידה. משל לחיים.

כל יצירה היא מהות, שלתוכה אני צוללת למעמקים, בתהליך שבו אני כמו מטיילת בממדים אחרים, באוקיינוס ללא שבילים. לפעמים יש לי מילה, או דימוי או כותרת. אף פעם לא יודעת איך מתחילה ואיך מסתיימת. כן יודעת ששם ביצירה הזו, אני נפגשת לסנכרן בין הפנימי לבין מה שבא מולי. יצירת קולאז' עבורי היא הטרנספורמציה של פיסות החיים לכדי פיסות נייר, בחופש נטול הסברים.

היצירות גדושות. אין בהן חורים. ממלאת באור את החללים. הן עשויות רבדים-רבדים של עולמות גלויים ונסתרים. ביצירה יש ממד מרפא, תרפויטי. כמו דלתות רבות שפותחות את אותו הבית; מאפשרת אינסוף מסלולי התבוננות. דרך אחת-שבילים רבים.

האמנות ממחזרת, ידידותית לסביבה, מתכלה וכמונו חוזרת לאדמה. מזמינה את מעורבותו של הצופה לעצור, לראות, להרגיש, להיזכר. לצלול לתוכן דקות ארוכות. אפקט התלת ממדיות הוא צלצול פעמון למודעות, לדלת לא קיימת, גלי המוח שטים על גלי האור והנפש מתרחבת.

את נוף ילדותי בקריית-שמונה שבגליל, הטבול במים חיים, מרחבים ירוקים ואוויר משכר, טבע פרא ושבילי פיות בנחלים, החלפתי בנוף אורבאני, כשעברתי לעיר הלבנה(1.1.19), שיש בה אינסוף ססגוניות ואלפי גוונים של אפרוריות. שנה וחצי לאחר מכן, חזרתי לגליל לקראת תום הסגר הראשון של התקופה החדשה(1.5.20). תל-אביב נעצבה בנסיבות האלה; חדוות החיים של הרחוב נדמה, זקנים פוערים עיניים, עסקים נסגרו, דיירים פינו דירות וחיפשו מחליפים. הציפורים מצייצות בפלורנטין והמחירים לא יורדים. תל אביב הטריפה אותי במובן הטוב, ובאותה נשימה היתה אינטסיבית ומתישה. הגשמתי חלום קטן לחיות בעיר הלבנה, שעוררה בי השראה על שלל גווניה, שבאה לביטוי ביצירה, כמו מעיין נובע. אופי היצירה התחדש במשטחי עבודה שגדלו בהדרגה בהתאמה.

כשהגיעו הזמנים החדשים בתחילת מרץ 2020 אופי היצירה שוב קיבל תפנית והשתנה. געגועים עזים לאביב הפורח בשדות וסתירה אינהרנטית לסגירות בדירה. לפתע כמו השלתי מעליי את משא המעברים המטלטל והשארתי הרבה רקע לשמיים. במקום שהיה לי כבד מצאתי הקלה, עם הפנים קדימה אל תבנית נוף מולדתי-הטבע מדבר בעד עצמו ומתוכי. מוזמנים לנדוד ולראות