פרידה קאלו דמות מיוחדת במינה, התמסרה ביצירותיה לתיאור בלתי מתפשר של החוויה הנשית. תערוכת היחיד הראשונה שלה התקיימה בנובמבר 1938, בגלריה "ג'וליאן לוי" בניו יורק. היצירות סבבו סביב שאלת השאלות - איפה נמצא האני. קאלו חקרה את זהותה הגנאלוגית ויצרה סדרת עבודות שבוחנת את ילדותה ואת המעבר מילדה לאישה.
פרידה קאלו, שחוותה טראומות וחיים בלתי שגרתיים, מהווה עבורי דמות מרתקת, וחיבור טבעי, נשי ועוצמתי לאמנות, שמתכתבת עם מהלכים אישיים, ציבוריים, פוליטיים ופרטיים.
את היצירה יצרתי בקריית- שמונה, והחוויה מהודו בסיפור הקצר שכתבתי, שוב חיברה ביני לבינה. אישה היא אישה היא אישה; פורצת דרך, מפריחה פרפרי ביטוי ויצירה, מפיחה חיים יוצאי-דופן, לא שגרתיים, משלמת מחירים, נהנית מרווחים, ואף על-פי כן בוראת עולמות, מתמסרת בטוטאליות לתשוקות ולחוויות חיים מכוננות.
ג'ים מוריסון ופרידה קאלו
בדיוק בבוקר שבו אמרתי, שבטיול הזה עדיין לא פגשתי אף אדם בשם "א", פגשתי אותו. פרופסור צעיר למדעי החיים, עם נוכחות חזקה, ולוק של סופר אירופאי מסוקס, גוף של מתאמן. חתיך, יפה, חכם, אינטליגנטי, הורס!!!. לעומת רוב המטיילים, היה צעיר ממני רק בכמה שנים. נכנסתי לקפה על החוף. הוא הגיע לבדוק מבחנים בחופשת הסמסטר. התיישבתי מאחוריו רואה אותו מנסה להדליק סיגריה, שוב ושוב ללא הצלחה. אז הצעתי לו באנגלית את המצת שלי. בהתחלה התנגד. אח"כ הסתובב ואמר באנגלית, למה לא בעצם? ואני בא לשבת לידך. המשכנו באנגלית, מאיפה אתה? מיזראל ...חחח .... גמני ....שנינו חשבנו שאנחנו זרים. צחקנו. כבר התחלה טובה.
אז איך קוראים לך ? התפקעתי מצחוק לא יאמן, שלכל מקום אליו אני הולכת, פוגשת אנשים עם השם שמתחיל ב"א". כמו אישה בהיריון, שרואה את כל הנשים ההרות מסביב. תכלס זה שם, שמשמעותו היא גבורה וכוח. סימן לאחד השיעורים המרכזיים שלי, לדיבור. לכח של המילים לברוא את החיים.
באחד הלילות, שלא יכול היה לחזור לחדרו בגלל הגאות, הוא נשאר איתי לישון, ואז ביקש לפחות חיבוק, כי לא הצליח להירדם. אז התחבקנו כפיות, וזה היה כל כך נעים להיות בתוך חיבוק. בבוקר כשעברתי מעליו כדי לקום אל העולם, אחז בידי בעוצמה כזו, של גבר-גבר, הבטנו בעיניים, התמסרתי לאחיזה, רכנתי לעברו כשהוא שוכב על גבו, התקרבנו לנשיקה רכה ומרפרפת, המשכתי לקום ולהתעורר בתנועות עדינות ונחושות מהמיטה. הרגשתי כמו בתוך פנטזיה. ביום שישי נסענו על האופנוע שלו, לטייל כל הסופ"ש בחוף הסמוך. מלא אנשים ואנחנו איתם, ליד המדורה. פרשנו את הערסלים על החול והתחלנו להתאזן לקראת צלילות לילה נעימות. תוך כדי סיבובים ותנועות שאני עושה כדי למצוא את התנוחה הכי טובה שתעזור לי להירדם, הוא אומר לי, תניחי את הראש על הכתף....הנחתי. גופי על האדמה, בינינו מפריד ערסל, התמסרתי לתחושה הנעימה של החיבוק, שהתגעגעתי כל כך לקבל ולחוש. הרגשתי את כל פיתולי הגוף נחים בדיוק במקומות הנכונים, ואת הקבלה וההכלה של הגוף האיתן הזה של "א" ההורס.
קראתי לו ג'ים מוריסון, כי הוא ממש דומה לו באמת. במשחק "נחשו מי אני", עם פתקית שמדביקים על המצח, הוא קרא לי פרידה קאלו. בסיבוב הזה , הייתי ראשונה לנחש. ככה שבועיים שמנו על אש קטנה את האש, חיזרנו בעדינות יפה כזו. אחרי כל המדבר הזה, חלף בדרכי מפגש מרגש. האיש עם השם שמתחיל ב"א", חלף עם הרוח, ורק המשמעות של שמו עם סימני השיעור הבאים לפתחי-נותרה בעינה. זה היה סימן גדול עבורי, שהכל שוב מתחיל ב "א". הכל מתחיל מהתחלה.
*כתיבה וצילום: סמדר דהאן . חופי גואה, פרדייס ביץ', גוקרנה, מרץ 2017
Comments