מאז שאני זוכרת את עצמי, ניירות וכלי כתיבה זה הפטיש שלי
בכיתה א' המצאתי שיש לי שיעורים, כדי למשש את המחברות של "דפרון"
עם הכריכה הממוחזרת על-אמת וריחות נטולי העץ
יש משהו בנייר, שלוקח אותי למחוזות אחרים,
הצבעים, המרקם, הצורות, הסיפורים מאחורי התמונות
זה משהו שקיבלתי מהבית
מאז שאני זוכרת אחרים בסביבתי,
מחברת בין אנשים לרעיונות, בין חומרים לאפשרויות
בין תחומים ובין ארצות
במבט לאחור על דברים שעשיתי, רואה איזה חזון,
איזו מהות פנימית שנשמרת ומגלה את תנועתה
רק הדוגמאות בדרך משתנות
מאז שאני זוכרת את עצמי, מתקשרת עם היקום בחלומות
היצירה אינטואיטיבית, בהקשבה לזרם התודעה וללב
שלושה עשורים מציירת בנייר, ממששת כל פיסה בידיים
מחברת פיסות לציורים, שאף פעם לא יהיו גמורים
בין דמיון למציאות, בין השמשות והסליחות
מציירת חלומות בניירות @ Peaces of Life
*כתיבה: סמדר דהאן
*צילום: אמיר לושקוב
Σχόλια